הקריירה שלי במקיף גילה החלה לפני 34 שנה עת הגעתי בעקבות המלצה של מיכל ווילף שהייתה שכנתי. בשנה הראשונה כמחנכת בשכבת ט ושנה לאחר מכן כבר פתחתי את התיכון וריכזת את השכבה הראשונה בתיכון שכבת י' וכך הייתי הרכזת של המחזור הראשון. הייתה שנה שריכזתי בו זמנית שתי שכבות. (מה חשבתי לעצמי...)
לאחר שסיים המחזור הראשון וחנוך הגיע מוניתי לסגנית תפקיד אותו מילאתי 14 שנה. ולאחר מכן הייתי המנהלת הראשונה של התיכון במשך שבע שנים. שנה ראשונה עם חנוך, שלאחריו הגיע תור הזהב שש שנים של עבודה ויצירה עם אריאל לוי.
לאחר עזיבתו של אריאל לתפקיד הבא, נבחרתי לנהל את בית הספר תפקיד אותו אני ממלאת עד היום. שואלים אותי למה לא התחלת לנהל קודם. אז יש הרבה סיבות ילדים קטנים, משפחה, התפתחות מקצועית ועוד אבל אני חושבת שמשפט שאמר לי מי שהיה מנהל מנח"י הראשון שלי וחברי הטוב בנצי נמט ז"ל "נורית התפוח בשל כשהוא בשל" ועכשיו הוא בשל. אז ניגשתי למכרז כשדלית מן מנהלנית בית הספר דאז מלווה אותי. אחריי התראינו לתפקיד זה ולתפקידי ניהול אחרים עוד כשבעה עשר מועמדים. הייתי הראשונה ולאחר שיצאתי מועדת המכרזים חזרתי לבית הספר על מנת להמשיך בשגרת העבודה. אריאל פגש אותי בחדרו ושאל איך היה אמרתי לו: "תשובות תוך ארבעים ושמונה שעות היו עוד המון מועמדים לראיין". ואז אריאל בחיוך מאוזן לאוזן אומר לי ברכותיי נבחרת לנהל את המקיף. ואני בתמימותי אומרת לו לא יכול להיות עוד לא סיימו לראיין את כל המועמדים. ואריאל מסביר לי כי ביקש מלינסיה המפקחת, שאם
אני זו שאבחר הוא מבקש להודיע לי. וכך היה. מצוידת במידע המרגש בעודי צועדת מחדרו לחדרי אני פוגשת את מורות המחול שישבו בישיבת צוות בחדר מורים. (להזכירכם חופשת הקיץ בית הספר כמעט נטוש) ואז אני מספרת להם כי נבחרתי לנהל את בית הספר. והמורות ה"כאילו" מתורבתות הללו מהקלסי, הגאז' והמודרני פותחות בשאגות ויוצאות במחול כיאה למורות במגמה. התוצאה הייתה מידית כל מי שהיה בבית הספר שמע וראתה אותן וכך התוודע לבחירה אני לא הייתי צריכה להגיד מילה.
ואז הגיעו החיים האמתיים במקיף גילה. המשימה הראשונה הייתה לאייש את ההנהלה. תפקיד מנהל התיכון שבו החזקתי התפנה תפקיד מנהלת החטיבה התפנה בעקבות יציאתה של מיכל לשבתון. תפקיד הסגן בתיכון התפנה בעקבות נסיעתו של אייל לשנתיים לארה"ב לשבתון של אשתו. ובעצם מההנהלה הקודמת רק דני דגן שלנו נשאר בתפקידו.
אז מהיכן מתחילים ? נורית אמרה לי לינסיה שהייתה המפקחת הראשונה שלי: "כאשר תפני לאנשים לפי מספר התשובות החיוביות תדעי מה מצבך". וכך היה. רימה שהייתה הרכזת הפדגוגית בתיכון הייתה היחידה שפניתי אליה לפני הבחירה ושאלתי אותה אם תהיה מוכנה לנהל את התיכון במידה ואבחר כמנהלת בית הספר. רימה ענתה לי אני אתך. מה אגיד לכם מסכנה מאז היא עדיין תקועה איתי. את תפקיד מנהל החטיבה הצעתי לעמנואל שהיה צל של אריאל בבית הספר ובדיוק סיים את לימודיו במכון מנדיל למנהיגות חינוכית. את בינה שכבר התחילה לממש את הפנטזיות של השבתון החזרתי מהבית וביקשתי שתדחה אותו ותהיה סגנית בתיכון. זו הייתה בחירה שאני נהנית ממנה עד היום.
חיי המקצועיים וחיי בית הספר שזורים היטב בהיסטוריה הפרטית שלי כמו גם בהיסטוריה הבית ספרית. לאורך השנים הייתי בקשר עם אלפי תלמידים והורים שנתנו את אמונם בבית הספר ובצוות המקצועי שלו.בדברי הפרידה שלי אינני רוצה לדבר על הישגים( כמו 96% זכאות לבגרות עלייה רצופה של שנים) אינני רוצה לדבר על אקלים בית הספר, או
תחושת המוגנות של התלמידים. גם לא על מידת שביעות הרצון של התלמידים והוריהם את כל זה אפשר למצוא ברשת. אני חושבת שהביטוי של כל הדברים שעליהם לא רציתי להרחיב בא לידי ביטוי בתהליך הצמיחה של בית הספר ובבחירת התלמידים והוריהם ללמוד כאן. אבל אני כן רוצה לדבר על ואל הרבה אנשים טובים שפגשתי באמצע הדרך כמו גם טובים ורבים שליוו אותי לאורך שנים רבות בבית הספר.
תודות: תודה לאנשי משרד החינוך: למפקחות שחשבו ייעצו תמכו וגיבו תודה ללינסיה לעליזה ולסמדר. תודה לעדנה טקסלר מפקחת על החינוך המיוחד, מיכל זקסנברג המפקחת על היועצות, אירית שמש מאגף שחר שחשבו ועשו הכי טוב עבור מקיף גילה. תודה לעופרה נחום ראש לשכתו של מנהל המחוז (שילדיה למדו כאן) האישה שהפכה את חיינו במסדרונות המשרד פשוטים, קלים ונגישים. כי עם עופרה/ מנהל המחוז לא מתעסקים.
תודה לאנשים המדהימים במנח": לחוה ברטור שהייתה הממונה על העל יסודי והתחלנו כמעט ביחד. תודה גם לעמנואל שהחליף אותה. כן זוכרים זה אותו עמנואל שהחל דרכו כמנהל החטיבה אצלנו אנחנו לא שוכחים. גם הוא לא שוכח ואם הוא מנסה לשכוח אנחנו פשוט מזכירים לו. תודה מיוחדת לנעמי אסייג אחראית כוח אדם מנהל וכספים. אישה שאחראית על תקנים ותקציבים אישה שאם לא הייתה קיימת פשוט צריך היה להמציא אותה. נעמי של המנהלים. תודה לך אישה יקרה.
תודה גם למירב ופרנסואז מהמשלחות על שנים של שיתוף פעולה. ותודה גם לדורית לוי בתשי ויהודה על עזרה בכל שנדרש.
יש אנשים שליוו אותי ואת בית הספר תקופה יחסית קצרה אך היו משמעותיים מאוד תודה לגילי קידר על החשיבה במיתוג ושיווק בית הספר יש לה חלק ענק במהפך.אבל יש גם אנשים שמלווים אותנו כבר שלושה עשורים כמו ניסו וברברה שצילמו 29 מתוך 31 תמונות המחזור של בית הספר בסבלנות ובאהבה. (אולי אתם תגרמו לאייל להצטלם סוף בשנה הבאה אני פחות הצלחתי) .
תודה לראשי ועד ההורים שליוו אותי לאורך השנים ופעלו ללא ליאות לרווחת בית הספר תלמידיו ועובדיו. תודה למירה נגר, רחל בנאי מיקי אברהם דודי רביע ומיכל שושני.
אנשים חשובים ויקרים לי במיוחד שנמצאים כאן הערב הזה הם המשפחות השכולות ההורים של רותם של ליאור של טל ושל מש ואחרים שלא הגיעו לכאן היום אתם מהווים נדבך חשוב במשפחה הזו שנקראת משפחת מקיף גילה זיכרון הבנים והבנות מלווה אותנו לאורך כל הדרך. אתם מאוד משמעותיים עבורנו בקשר ובהנחלת המורשת והערכים.
תודה לחברי במנהל הקהילתי יפה שטרית עופר איובי ויחיאל.
תודה לאנשי החינוך בגילה מנהלי בתי הספר היסודיים איתם יש שיתוף פעולה אמתי לטובת השכונה ולרווחת תלמידי גילה. תודה לך דורון מנהל גילה א טלי מנהלת גילה ג אריאל וליאת מנהלת תל"י גילה.
מנהל העומד בראש הפירמידה הוא בדרך כלל בודד בצמרת אבל לרגע לא הרגשתי תחושה של בדידות חבריי בפורום המנהלים היו שם תמיד כדי לשתף, לחשוב, להתחלק ולתת עצה טובה. אז תודה לכם שהייתם שם במקום ובדרך כלל גם בזמן.
תודה לענת גור חברתי הטובה מנחת הפורום ומנהלת של התיכון לאומנויות בעבר.
תודה למיכל מקדמה, לתמי מאורט מינקוף לאורי מהניסויי לרפי מליידי דיוויס לדפנה מבויאר, להרן מפסגת זאב ולדורית מדנמרק.
מקיף גילה נהגנו לומר זה הבית שלי וביום בהיר אחד הגיע תלמיד בנעלי בית ושאלתי אותו מה זה ? זה לא על פי הכתוב באמנה החברתית. השיב החמוד: "אתם אומרים ש'מקיף גילה
זה הבית שלי' ואני אכן מרגיש כמו בבית אז באתי בנעלי בית". נשארתי חסרת מילים וזה לא קורה הרבה. ואכן מאז הסלוגן של בית הספר השתנה "מקיף גילה כשחינוך ואנשים נפגשים" ואכן החינוך במקיף פגש הרבה אנשים טובים.
לאה ואנשי מינהלה לצד מורים, יועצות ורכזים, אנשי טיפול לצד סייעות ומתרגלים. בלעדיכם זה לא היה קורה מקיף גילה הגיע למקום שהגיע בזכותכם בזכות ההון אנושי שלכם זה מה שעושה את ההבדל. ומכם חבריי היקרים אפרד בנפרד באירועי סיום השנה.
ובכל זאת משפט וחצי תודה לך רחלי חברה ומזכירה כותל ובונקר ולא הזכרנו עוד את הקובה.
ולכם רימה, ואייל, בינה ואוהד חבריי ושותפיי בהנהלת בית ספר אני רוצה לומר תודה ענקית זכיתי בהנהלה חושבת, יצירתית, לויאלית ומקצועית שעובדת עם הרבה לב ונשמה. מאחלת לכל מנהל הנהלה כזו.
ואחרונים חביבים בני המשפחה האהובים והיקרים שלי. אחיי הגדולים שלמה ודרור ובני משפחתם שכשהגיעו לבית הספר נדהמו לראות את אחותם הקטנה מנהלת כזו אימפריה גדולה.
לסיום אני מבקשת להגיד תודה ולבקש סליחה מבני משפחתי דנה יזהר שחר ואדם נדב ושני רותם – טל ואלכס. סליחה שלא תמיד הייתי עבורכם בזמן הנכון ובמקום הנכון כי הייתי בפגישה/בישיבה/בטיול שנתי/במשרד או בעירייה. סליחה שהייתי יותר מדי מנהלת ופחות מדי אימא/סבתא. דנה תודה על שלימדת אותי לשים לב לדקויות לדברים הקטנים אבל החשובים. נדב תודה על שלימדת אותי רגישות ויצירתיות שתי תכונות שכל כך מאפיינות אותך. רותם בית הספר שלא לומר אוניברסיטה שהעברת אותי הפכה אותי למנהלת טובה יותר. ואחרון חביב חברי הטוב בן זוגי אישי היקר אלכס. המילה תודה אינה יכולה להכיל את כל ההוקרה שאני רוצה להוקיר לך על הדרך שעשינו ביחד על שבנישואין האלה היית נשוי גם למקיף גילה. תודה שהייתי לפני להאיר את הדרך. תודה שהיית מצדדי כדי לתמוך בשעת הצורך ותודה שהיית מאחורי לוודא שהכול בסדר.
צל"ש: לכל אלה שהתמידו לקרוא את המידף (הורים מורים עובדים מנהלים ממונים וכו'.
