"ההצלחה היא סך כל המאמצים הקטנים שנעשים יום אחרי יום" - דברי פרידה של נורית גביש מנהלת בית

הקריירה שלי במקיף גילה החלה לפני 34 שנה עת הגעתי בעקבות המלצה של מיכל ווילף שהייתה שכנתי. בשנה הראשונה כמחנכת בשכבת ט ושנה לאחר מכן כבר פתחתי את התיכון וריכזת את השכבה הראשונה בתיכון שכבת י' וכך הייתי הרכזת של המחזור הראשון. הייתה שנה שריכזתי בו זמנית שתי שכבות. (מה חשבתי לעצמי...)

לאחר שסיים המחזור הראשון וחנוך הגיע מוניתי לסגנית תפקיד אותו מילאתי 14 שנה. ולאחר מכן הייתי המנהלת הראשונה של התיכון במשך שבע שנים. שנה ראשונה עם חנוך, שלאחריו הגיע תור הזהב שש שנים של עבודה ויצירה עם אריאל לוי.

לאחר עזיבתו של אריאל לתפקיד הבא, נבחרתי לנהל את בית הספר תפקיד אותו אני ממלאת עד היום. שואלים אותי למה לא התחלת לנהל קודם. אז יש הרבה סיבות ילדים קטנים, משפחה, התפתחות מקצועית ועוד אבל אני חושבת שמשפט שאמר לי מי שהיה מנהל מנח"י הראשון שלי וחברי הטוב בנצי נמט ז"ל "נורית התפוח בשל כשהוא בשל" ועכשיו הוא בשל. אז ניגשתי למכרז כשדלית מן מנהלנית בית הספר דאז מלווה אותי. אחריי התראינו לתפקיד זה ולתפקידי ניהול אחרים עוד כשבעה עשר מועמדים. הייתי הראשונה ולאחר שיצאתי מועדת המכרזים חזרתי לבית הספר על מנת להמשיך בשגרת העבודה. אריאל פגש אותי בחדרו ושאל איך היה אמרתי לו: "תשובות תוך ארבעים ושמונה שעות היו עוד המון מועמדים לראיין". ואז אריאל בחיוך מאוזן לאוזן אומר לי ברכותיי נבחרת לנהל את המקיף. ואני בתמימותי אומרת לו לא יכול להיות עוד לא סיימו לראיין את כל המועמדים. ואריאל מסביר לי כי ביקש מלינסיה המפקחת, שאם

אני זו שאבחר הוא מבקש להודיע לי. וכך היה. מצוידת במידע המרגש בעודי צועדת מחדרו לחדרי אני פוגשת את מורות המחול שישבו בישיבת צוות בחדר מורים. (להזכירכם חופשת הקיץ בית הספר כמעט נטוש) ואז אני מספרת להם כי נבחרתי לנהל את בית הספר. והמורות ה"כאילו" מתורבתות הללו מהקלסי, הגאז' והמודרני פותחות בשאגות ויוצאות במחול כיאה למורות במגמה. התוצאה הייתה מידית כל מי שהיה בבית הספר שמע וראתה אותן וכך התוודע לבחירה אני לא הייתי צריכה להגיד מילה.

ואז הגיעו החיים האמתיים במקיף גילה. המשימה הראשונה הייתה לאייש את ההנהלה. תפקיד מנהל התיכון שבו החזקתי התפנה תפקיד מנהלת החטיבה התפנה בעקבות יציאתה של מיכל לשבתון. תפקיד הסגן בתיכון התפנה בעקבות נסיעתו של אייל לשנתיים לארה"ב לשבתון של אשתו. ובעצם מההנהלה הקודמת רק דני דגן שלנו נשאר בתפקידו.

אז מהיכן מתחילים ? נורית אמרה לי לינסיה שהייתה המפקחת הראשונה שלי: "כאשר תפני לאנשים לפי מספר התשובות החיוביות תדעי מה מצבך". וכך היה. רימה שהייתה הרכזת הפדגוגית בתיכון הייתה היחידה שפניתי אליה לפני הבחירה ושאלתי אותה אם תהיה מוכנה לנהל את התיכון במידה ואבחר כמנהלת בית הספר. רימה ענתה לי אני אתך. מה אגיד לכם מסכנה מאז היא עדיין תקועה איתי. את תפקיד מנהל החטיבה הצעתי לעמנואל שהיה צל של אריאל בבית הספר ובדיוק סיים את לימודיו במכון מנדיל למנהיגות חינוכית. את בינה שכבר התחילה לממש את הפנטזיות של השבתון החזרתי מהבית וביקשתי שתדחה אותו ותהיה סגנית בתיכון. זו הייתה בחירה שאני נהנית ממנה עד היום.

חיי המקצועיים וחיי בית הספר שזורים היטב בהיסטוריה הפרטית שלי כמו גם בהיסטוריה הבית ספרית. לאורך השנים הייתי בקשר עם אלפי תלמידים והורים שנתנו את אמונם בבית הספר ובצוות המקצועי שלו.בדברי הפרידה שלי אינני רוצה לדבר על הישגים( כמו 96% זכאות לבגרות עלייה רצופה של שנים) אינני רוצה לדבר על אקלים בית הספר, או

תחושת המוגנות של התלמידים. גם לא על מידת שביעות הרצון של התלמידים והוריהם את כל זה אפשר למצוא ברשת. אני חושבת שהביטוי של כל הדברים שעליהם לא רציתי להרחיב בא לידי ביטוי בתהליך הצמיחה של בית ה